הוד מעלתה נרדמה בערך דקה לפני חצות.

לא לפני שהיא ציינה בעדינות שהתה לא ממש טעים לה והכרית כבר לא מספיק רכה.

אני על הרצפה בסלון מוצאת את עצמי נסחפת בעוד פרוייקט בלתי צפוי בשירות המלכה.

גוזרת ותופרת כנפיים ורודות (לצערי דיי עקומות) וממלמלת לעצמי קללות קטנות על זה שאני תמיד נזכרת בדקה ה-90

בנשימה ורדרדה מתקתקה היא מלמלה.. אימוש.. אל תזרקי את הנייר שמאחורה..

זו את.. רציתי לצייר אותך תופרת.

אני בנביחה מותשת עניתי לה: ל י ש ו ן. ממש הגזמת היום.

המשכתי בעייפות מחוסרת חשק לעבוד על הכנפיים הורודות 

כשכולי מתח מהמחשבה על מחר בבוקר

ועל הביקורת הקשוחה מהבוסית בגובה הפופיק וחצי שלי -

וכשחשבתי על הביקורת והטון הנוזף שסביר להניח יתווסף לה.. 

אין לי סיכוי לרצות אותה.. 

מזל שתמיד היא מנחמת אותי: לא נורא אימוש. אני יודעת שהשתדלת.

הוד מעלתה אומרת אמת תמידית.

היא לא מייפה עבורי.

אמא - אני אוהבת את הבטן השמנמנה שלך.

אוף אמא! הבטחת והבטחות ח י י ב י ם לקיים!!

את לא באמת עסוקה פשוט לא בא לך..

ואז ..

אני מרימה את פיסת הנייר המקומטת שהיא הניחה בשקט לפני יותר משעה 

תוך כדי שמלמלה..אוף..לא ממש יצא לי.. - 

ונמסה.

וחושבת עלי - ועל האימוש הפרטית שלי - שיקרה לי הכי בעולם - שגידלה גם היא הוד מעלתה -

עם דרישות 

וטענות 

וביקורת תמידית.

הוד מעלתה ישנה. נושמת נשימות ורודות קטנות.

הוד מעלתה צירה לי ציור לפני שנרדמה.

מידי פעם היא אומרת שאני האמא הכי טובה בעולם.

יש תקופות עמוסות כאלו.. הכל בא ב"המון"

המון ארועים

המון עבודה

המון מחלות

המון לחץ

המווווווון כביסות

המון נקיונות

המון רצונות

המון שמחות

המון אכזבות

המון חישובים

המון ארוחות

המון משימות

והכל נורא נורא חשוב ודחוף ועכשיו..

ואז אני מתחילה להתבלבל.

מה קודם? מתי מספיקים? אני בסדר? פספסתי משהו? מאיפה מתחילים?

והתגובה הראשונה שלי היא - אני חייבת סיגריה! ואחכ.. אני חייבת לישון!! ואחכ.. שיט!! נשרף לי כל הזמן!!!!!

אז נתחיל מלישון ונעבור לכביסות (כי זה מרגיע) ואחכ.. אולי משהוא שמח ואז נתמודד עם העצוב

בתקווה שתוך שבוע ירגע הקצב

ויהיה אפשר קצת לנשום שוב

בלי עשן..

ילדותיות

יש ימים כאלה שבהם אני מרגישה שהעולם הוא מפלצת גדולה שבולעת אותי בלי מלח. שני כוחות מונעים ממני להיכנע למפלצת הזאת ולהפוך לגוש בוץ אפרפר שמעביר את הימים בשיממון ותסכול:

הילדים והיצירה. (למרות שבמובן מסויים גם הילדים הם סוג של יצירה והיצירה היא גם סוג של ילד..)

התחושה הזאת של לגעת במשהו בוסרי, לעצב אותו, לכוון אותו וליצור ממנו משהו שמעלה חיוך או סתם - יוצר איזשהו רגש נותנת לי צבע.

mikazaur

For few months now my beloved daughter decided that the best thing for her is becoming a dinosaur.

Every night she wants to hear dinosaur storey, she makes dinosaur sounds, her best friend is a dinosaur doll (that is actually a dragon...) and she is not a girl any more! she's a dinosaur.

Therefore I decided to make for her a dinosaur happy new year card.

Happy new year everyone!

IF: clutter

No time to breath

Ooooohh where can i begin??
So many things has happened since my last post..
Mika is getting bigger and its getting more and more difficult to keep her occupied.
at the same time - our business is starting to grow and i have no idea how am i suppose to work !
I'm so tired all the time and so busy with Mika that i have no time for anything ells.
just when i thought i am getting lucky with new opportunities i am afraid i have no time
so frustrating.
There's a "working home mom" fair in a few weeks from now in Haifa - me and Maya are suppose to participate in it. i hope we will make everything ready on time. we are trying to develope new products that i think are neaded by every avrage mom. hopefully it would be ready for the fair.
i stil have no pictures of most of them, but here are the ones i have:

fall blanky :

baby bib

and i also made a huge (kinde of) teddy for my little princess, she loves sleeping with it :)